ביבר שושנה נ' רנד נחשון ד"ר

החלטה

בפני תביעה לתשלום פיצויים בסך 50,000 ₪, בטענה להפרת חובת הזהירות אשר חב מומחה לאדם הפונה אליו לקבלת חוות דעת לתמיכה בתביעה נזיקית אשר בדעתו להגיש.

הנתבע, הוא המומחה אליו פנתה התובעת, סירב לחתום על חוות הדעת עד לתשלום שכרו. התובעת מצידה, התעלמה מדרישת הנתבע, הגישה תביעה נזיקית בהתבסס על טיוטא לא חתומה ורק לאחר חודשים רבים הביאה לתשלום שכר הנתבע וקבלה את חוות הדעת. בסמוך לאחר מכן התפשרה התובעת בתביעתה וכעת היא מבקשת לבוא חשבון עם הנתבעת ולייחס לו את הוצאותיה ונזקיה, בטענה שנמנע שלא כדין מחתימת חוות הדעת.

העובדות

התובעת הינה תושבת העיר אילת, כבת 55 במועד הגשת תביעה זו (5.3.08). הנתבע הינו רופא, מומחה בכירורגיה אורטופדית, אשר במסגרת עיסוקיו נוהג גם להגיש חוות דעת מקצועיות לבית המשפט.

במהלך 2001, שקלה התובעת את האפשרות להגיש תביעה נזיקית לפיצויים בטענה לרשלנות רפואית. בתמצית, התובעת סברה כי סדרת טיפולים רפואיים אשר קבלה במהלך שנת 2000 בגין כאבי גב תחתון מהם סבלה, ניתנו לה על יסוד צילומי CT של חולה אחרת, צילומי CT אשר בשוגג יוחסו לתובעת. על מחדל זה בקשה התובעת להגיש תביעה לפיצויים.

לצורך היערכות להגשת התביעה הנזיקית, פנתה התובעת לעו"ד דוד מזור (להלן: "עו"ד מזור") וזה פנה בשמה לחברה בשם "אקספרט – חוות דעת רפואיות בע"מ" (להלן: "חברת אקספרט"). חברת אקספרט הפנתה את התובעת לקבלת חוות דעת רפואית מהנתבע ועל יסוד פנייה זו נוצר קשר בין התובעת לנתבע.

ביום 20.4.02 בדק הנתבע את התובעת במרפאתו בבית החולים "אסף הרופא" וכחדש לאחר מכן, בדק הנתבע את התובעת בשנית, באילת. בסמוך לאחר בדיקת התובעת, בחודשים מאי – אוגוסט 2008, העביר הנתבע לעו"ד מזור טיוטות של חוות דעת. עו"ד מזור העביר לנתבע את הערותיו וביום 2.8.02, העביר הנתבע לעו"ד מזור "טיוטא אחרונה" של חוות דעת (להלן: "הטיוטא"). יודגש, כי הטיוטא אשר העביר הנתבע לעו"ד מזור לא הייתה חתומה ובהערה אשר הוסיף בכתב ידו על גבי הטיוטא, ציין הנתבע שיש לסכם את תשלום שכר טרחתו עבור חוות הדעת.

ביום 2.3.04 הגישה התובעת תביעה נזיקית נגד קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל ואח' (ת.א. 25801/04 בבית משפט השלום בתל אביב; להלן: "התביעה הנזיקית") ובמסגרתה טענה לרשלנות הנתבעים ועתרה לפיצויים בגינה. בסעיף 23 לכתב התביעה הנזיקית, ציינה התובעת כי היא מצרפת לתביעה את חוות דעתו של הנתבע כנספח. בפועל, כל אשר צורף לתביעה הנזיקית הייתה הטיוטא הלא חתומה, שהרי לתובעת לא הייתה כלל חוות דעת חתומה של הנתבע.

בדיון אשר התקיים בתביעה הנזיקית ביום 22.11.04, הופנתה תשומת לב בית המשפט לכך שלכתב התביעה הנזיקית צורפה הטיוטא, אשר איננה חתומה. נוכח זאת, ניתנה לתובעת ארכה בת 21 יום להגשת חוות דעת חתומה. בדיון נוסף אשר התקיים ביום 17.3.05 הודיעה התובעת כי הנתבע איננו משתף עימה פעולה לחתימת חוות הדעת ולפיכך נקבע דיון נוסף אליו יזומן הנתבע. בעקבות החלטה זו, במכתב מיום 23.5.05, הודיע הנתבע במישרין לבית המשפט כי כלל לא היה מודע להגשת התביעה הנזיקית בצירוף הטיוטא וכי איננו מתנגד לערוך ולהגיש חוות דעת ובלבד שישולם שכר טרחתו בסך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה. על יסוד מכתב זה שוחרר הנתבע מהתייצבות לדיון.

בדיון אשר התקיים ביום 27.6.05, ניתנה לתובעת הוראה לפנות לנתבע ולהסדיר את שכרו, כאשר הנתבעים בתביעה הנזיקית מביעים נכונות לשלם את שכר הנתבע, כך שחוות הדעת תוגש בתוך 45 יום. ביום 19.10.05 שלח עו"ד מזור לנתבע המחאה בסך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ, המחאה אשר נמשכה לפקודת הנתבע על ידי ד"ר רמי דוד, אחד הנתבעים בתביעה הנזיקית. בתגובה, הודיע הנתבע כי יש להחליף את ההמחאה שקבל בהמחאה חדשה אשר תירשם לפקודת "המרכז הישראלי לניתוחי עמוד שדרה" וחוות דעת חתומה – לא נשלחה.

ביום 15.11.05 התקיים דיון מוקדם נוסף בתביעה הנזיקית כאשר עדיין אין בפני בית המשפט חוות דעת חתומה של הנתבע. בתום הדיון, נקבע כי חוות הדעת החתומה תוגש בתוך 14 יום, ניתנו הוראות להמשך ההתדיינות והתיק נקבע לשמיעת הראיות. המועד אשר קצב בית המשפט חלף, חוות דעת חתומה לא הוגשה וביום 6.12.05 ניתן פסק דין למחיקת התביעה הנזיקית (להלן: "פסק הדין"). הנתבע מצידו, הפקיד בינתיים את ההמחאה שקבל כמות שהיא ובלא מודעות לפסק הדין, העביר לבית המשפט ביום 15.12.05 את חוות הדעת החתומה על ידו.

ביום 26.12.05 הגישה התובעת ערעור על פסק הדין (ע"א 3662/05 בבית המשפט המחוזי בתל אביב) וביום 6.9.06 קבלו הצדדים את המלצת בית המשפט לביטול פסק הדין תוך חיוב התובעת בהוצאות הנתבעים בתביעה הנזיקית, אשר הועמדו על סך של 5,000 ₪.

לאחר ביטול פסק הדין, במהלך 2007, נוהל מו"מ בין התובעת לנתבעים בתביעה הנזיקית, וביום 25.11.07 הגישו הצדדים לבית המשפט הסכם פשרה חתום (להלן: "הסכם הפשרה"). במסגרת הסכם הפשרה, התחייבו הנתבעים בתביעה הנזיקית לשלם לתובעת סך של 55,000 ₪ וביום 26.11.07 ניתן להסכם הפשרה תוקף של פסק דין. כשלושה חודשים לאחר אישור הסכם הפשרה, הוגשה תביעה זו.

טענות הצדדים והראיות

לטענת התובעת, הפר הנתבע את התחייבותו למסור לה חוות דעת רפואית ונהג בה בחוסר תום לב. לשיטת התובעת, בינה לבין הנתבע נכרת חוזה במסגרתו התחייב הנתבע למסור לה חוות דעת רפואית. שכרו של הנתבע שולם פעמיים, הן ב- 2002 באמצעות חברת אקספרט והן ב- 2005, אולם הנתבע לא קיים התחייבותו ולא מסר את חוות הדעת, אלא מאוחר מדי ובאופן שהביא לכך שאבדה את האמון בו.

בנוסף, טוענת התובעת כי הנתבע נהג כלפיה ברשלנות, כאשר מסר טיוטא לא חתומה של חוות הדעת והסתיר מפניה את כוונתו שלא למסור חוות דעת בשל אי תשלום שכר טרחתו.

כתוצאה ממעשיו ומחדליו של הנתבע, טוענת התובעת, נגרמו לה נזקים המורכבים מהוצאות ישירות שהוציאה מכיסה במסגרת התביעה הנזיקית והערעור שנאלצה להגיש על פסק הדין בסך של כ- 30,000 ₪ (שכר טרחת עו"ד, הוצאות לנתבעים, תשלום כפול עבור חוות הדעת, אגרות והוצאות התדיינות כגון נסיעות ולינה) וכן גם עוגמת נפש אותה היא אומדת בסך של 20,000 ₪ נוספים.

לטענת הנתבע, הוא מעולם לא הועסק על ידי חברת אקספרט ולא קבל ממנה כל שכר עבור הכנת חוות הדעת לתובעת. הנתבע הבהיר עוד באוגוסט 2002 שיש להעביר לו את שכר טרחתו ונדהם כאשר נודע לו במרץ 2005 אודות השימוש בטיוטא והטענה כי הוא מסרב לחתום עליה. בעקבות הפנייה החוזרת אליו הבהיר שיש להסדיר את שכרו אך המחאה הועברה אליו רק ב- 19.10.5 ולאחר שנואש מלחכות להחלפת הנפרע הרשום עליה, בלא שהוא מודע ללוח הזמנים שקצב בית המשפט, שלח את חוות הדעת החתומה ביום 12.12.05.

בנסיבות אלו, טוען הנתבע, לא הוא שהפר התחייבות כלפי התובעת אלא דווקא התובעת הפרה התחייבותה לשאת בשכר טרחתו ולאחר מכן פעלה בחוסר תום לב בצירוף הטיוטא לתביעה הנזיקית אשר הגישה. הנתבע כופר בטענות התובעת המייחסות לו רשלנות ואף בתחשיבי הנזק של התובעת.